בשבוע האחרון נדם לבו של אחד משרידי הדור המופלא של יהדות תימן, מארי חיים ערק זצ"ל ממושב צלפון, לאחר למעלה מחמישים שנות הרבצת תורה והעמדת תלמידים בפרוזדור ירושלים. בן למעלה ממאה שנים היה בפטירתו, אולם עד ימיו האחרונים ניחן בצלילות דעת מעוררת השתאות, בזיכרון מופלא ובמאור פנים שלא סר ממנו. דמותו של מארי חיים זצ"ל הייתה בבחינת ספר מוסר חי. כל מי שנכנס אל מחיצתו חש מיד כי הוא ניצב מול יהודי מן הדורות הקודמים – דור של זוך, של תמימות, של יראת שמים פשוטה וטהורה שאינה זקוקה לכותרות. דור שבו היה ברור מהו העיקר ומהו הטפל, מהו קניין נצחי ומהו הבל חולף. זכיתי אף אני, לפני כעשור שנים, להגיע לביתו יחד עם ידיד יקר כדי ללמוד מפיו. לא הייתה זו רק פגישה עם תלמיד חכם; הייתה זו פגישה עם עולם הולך ונעלם. ישבנו במחיצתו וזכינו להתבשם מהוד דמותו, מענוותו הנדירה, מצניעותו, מפשטותו ומיראת השמים שהקרינה מכל מילה ומכל הנהגה. היה זה מפגש שהותיר רושם עמוק בלב, מן הרגעים שאדם נושא עמו שנים רבות. מארי חיים אהב את תלמידיו אהבת אמת. גם בגיל מופלג זכר רבים מהם בשמם ובפרטיהם, התעניין בשלומם ושמח בהצלחתם. במשך עשרות שנים העמיד תלמידים רבים, והטביע בהם את חותמה של מסורת יהדות תימן המפוארת – מסורת של תורה, עמל, מידות טובות ויראת שמים. בדמותו ראינו את ההמשך החי של אותו עולם טהור שעלה מתימן והביא עמו ארצה אוצרות רוח שאין להם שיעור. הוא היה מן האחרונים שזכו לגדול באותה אווירה של פשטות וזוך, ולא רק לשמרה אלא גם להעבירה לדורות הבאים. עם הסתלקותו איבדנו עוד חוליה יקרה בשרשרת הזהב של חכמי תימן וזקניה. אולם דמותו, הנהגותיו, מאור פניו וברכותיו ימשיכו לחיות בלב תלמידיו ומוקיריו הרבים, שזכו לשאוב ממנו תורה, דרך ארץ ויראת שמים. יהי זכרו ברוך, ותהא נשמתו צרורה בצרור החיים.
כתב דוד סולמי
